בסין העתיקה ציווה נסיך צעיר על משרתיו שיביאו לו זוג מקלות
אכילה משנהב יקר מפז. כאשר נודע הדבר לאביו, המלך החכם,
הוא אמר לבנו: "אל תבקש בקשה כזאת! בגלל מקלות השנהב
היקרים האלה עלולה הממלכה כולה להחרב!"
הנסיך הצעיר נדהם וחשב שאביו צוחק עליו.
אבל האב המשיך ואמר: "כאשר יהיו מקלות השנהב בידיך,
תשים לב לכך שהם לא מתאימים לכלי החרס הפשוטים
המצויים על שולחננו. ניד תצווה שיביאו לך ספלים
וקעריות העשויים מאבן יקרה. אבל קעריות אלה ומקלות השנהב
לא יכולים לטפל באוכל גס, והם מתאימים אך ורק למטעמים מעודנים.
מיד תצווה שיביאו לך זנבות פילים טריים. וזה עוד לא הכל."
האב המשיך ואמר: "אדם שטעם זנבות פילים טריים, לא
יסתפק עוד לעולם בבגדים פשוטים ונוחים ובבית מגורים
צנוע ופשוט. מיד תצוה שיתפרו לך חליפות משי ויבנו לך
ארמונות פאר. עד מהרה תחיה חיי מותרות ותבזבז את כל
כספי הממלכה. ואז יבוא אסון שיכה באיכרים, והמחסנים יהיו
ריקים. ואתה וכל האנשים תהיו רעבים ואבודים… מקלות
השנהב שלך דומים לסדק זעיר בחומה, ומה שמתחיל כסדק
קטן, מסתים בהרס המבנה כולו."
הנסיך הצעיר ויתר על בקשתו, ולאחר שירש את כס המלכות,
היה לשליט שנודע בזכות חכמתו הגדולה.